ילידת 1964. הנחתה סדנאות כתיבה ושירה במוסדות שונים וכתבה ביקורות אמנות ושירה בעיתונים ובכתבי-עת. בעלת תואר דוקוטור מאוניברסיטת תל-אביב (על תל-אביב בשירתו של אבות ישורון). זכתה בפרסים שונים, ובהם פרס רון אדלר לספר ביכורים (1994), פרס קרן יהושע רבינוביץ לשירה (2000) ופרס היצירה לסופרים עבריים מטעם קרן ראש הממשלה (2001). סיפורה ידיעת היבשת זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' לשנת 2004. מתגוררת בתל-אביב.
הי אפרת-
אני קוראת את השיר והוא לא נגמר. מן תחושה של תנועה בלתי פוסקת שכלואה בתוך המשולש הזה. משהו שנקרש.אולי פצע,שהוא המפגש בין הסוף להתחלה.ואגם קפוא הוא מקום שאנחנו יודעים עליו ואינו נגיש עברינו אלא מצדו השני.
והכל כבר קרה בהקשר הזה בשבילי זה גם הכל כבר מכוסה בשכבה קרה.
ובכל זאת- מאיפה התשוקה בכלל לומר משהו? יש חלק שלא ממש מוותר.
נפלא מאד.
תודה
היי אפרת
מעורר מחשבה
ברגע הראשון דיכאון… אבל הכל קרה, קרו גם דברים נפלאים
להתראות טובה
אולי
הי אפרת-
אני קוראת את השיר והוא לא נגמר. מן תחושה של תנועה בלתי פוסקת שכלואה בתוך המשולש הזה. משהו שנקרש.אולי פצע,שהוא המפגש בין הסוף להתחלה.ואגם קפוא הוא מקום שאנחנו יודעים עליו ואינו נגיש עברינו אלא מצדו השני.
והכל כבר קרה בהקשר הזה בשבילי זה גם הכל כבר מכוסה בשכבה קרה.
ובכל זאת- מאיפה התשוקה בכלל לומר משהו? יש חלק שלא ממש מוותר.
הרבה פעמים שואלת את עצמי אותה שאלה ותוהה לגבי החלק שלא מוותר. אין לי תשובה רק שיר ועוד שיר…
חמשירונים והגיגונים בזיל הזול
בבסטה.
מבאס אבל השיר, אם כך, הוא אפשרות לומר משהו על חוסר האפשרות.
בספר השירים "חתולשלאפאחד" (הוצאת דביר) מביא יהונתן גפן תרגום לשיר של צ'. בוקובסקי
"תמיד"
"הדבר החשוב ביותר
הוא הדבר הנדוש ביותר
שאותו איש אינו אומר"
שאקראית(אולי לא) מתכתב לא רע עם המשולש הזה, לראות עיני האוהבות מאוד את שירתך האנכית והאנחתית
תיקון
"הדבר החשוב באמת
הוא הדבר הנדוש ביותר
שאותו איש אינו אומר"